פסק-דין בתיק ו"ע 412-06

לאחר שהמדינה הביעה התנגדות להצעת הועדה לסיים את התיק בדרך שבה הוצעה בא פסק דין זה על מנת להכריע במחלוקת אשר נפלה בין הצדדים.

המערער יליד  1968, התגייס לשירות סדיר בשנת 86 ועד לשנת 89.

כעבור שנים ביום 14.5.01 התגייס המערער לשירות קבע עד לשחרורו ביום 31.8.06.

ביום 19.6.06 בטרם שחרורו הגיש המערער תביעה להכרת זכות (מחלה) בהתאם לחוק הנכים, (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] בגין פגיעה בגב תחתון בעקבות אירוע מיום 12/03 ופגיעה באצבעות כף יד שמאל ו-PTSD  .

הפגיעה באצבעות כף יד שמאל וכן ה-PTSD הוכרו  על ידי קצין התגמולים ונפסקה נכות של 52%. עם זאת באשר לבעיית הגב, נדחתה התביעה ומכאן הערעור שבפנינו.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מס' צירים כשהעיקרי ביניהם.

1.         האם הורם נטל הראיה על ידי המערער בדבר קרות האירוע.

2.         מה היה מצבו הקודם של המערער.

3.         מה מצבו כיום.

4.         והאם יש ליתן אמון כלל לגרסתו אשר תוארה במסגרת הערר ובמסגרת הדיון שהתנהל בפני קצין התגמולים.

כל צד בחר  להדגיש את הסוגיות הנוחות לו, והועדה התבקשה להכריע בין הטענות אשר העלו

הצדדים.

תחילה תדון הועדה בסוגיה האם האירוע הנטען התרחש.

בסיכומיו, מציין ב"כ המשיב כי המערער בחקירתו ציין כי שימש כרס"ל פקודתי והיו לו חיילים

תחת פיקודו - 83 במספר.

באשר לאירוע עצמו מציין, כי מדובר בארון ציוד גדול שגובהו כ-2 מטר אותו טרח להזיז לבדו,

כאשר הנימוק לכך הינו : "החיילים נמצאים בפלוגה (?)".

גרסה זו מתוקפת בשני היבטים:

מדוע לא טרח המערער במקרה דנן להשתמש או להביא כראיה חיילים אחרים שראו את המערער עת התרחש האירוע. ואכן גם העד אשר הובא מטעמו , אייל רומנו, לא ראה את אשר התרחש.